<h1>ספר המשכון לרב האי גאון</h1>
<h2>דף קז:</h2>
ואם נחלקו המלוה והלוה על דמי המשכון אחר שאבד על האופן הנז' שהוא בו המלוה שומר שכר, נמצא חלוקם נוהג על שמנה דרכים. הדרך הא' כשתהיה ההלואה על המשכון שקל ואמר המלוה שהמשכון שאבד היה שוה חצי שקל ונשאר לו אצל הלוה חצי שקל ואמר הלוה כי המשכון שאבד היה שוה שקל כמו שהלוהו עליו משפטו שישבע המלוה שבועה בתורה על מה שטען מאבדת המשכון וישבע הלוה שבועת היסת שדמי המשכון היו כדי ההלואה ויפטר. והדרך הב' שיהיה הדבר כדרכו והמלוה יאמר שדמי המשכון דמי [חצי] שקל ואמר הלוה שדמי משכנו שקל פחות רביע משפטו שישבע המלוה שבועת בתורה על מה שטען מאבדת המשכון וישבע הלוה שבועה בתורה שאין משכנו שוה פחות ממה שזכר מפני שהוא מודה במקצת הטענה למלוה בהודאתו ברביע היתר שאמר המלוה כמו שאמרו חכמים [שבועות מ"ג ע"א] המלוה את חברו על המשכון ואמר לו סלע הלויתיך עליו ושקל היה שוה והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתני עליו וסלע היה שוה פטור. סלע הלויתיך עליו ושקל היה שוה והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתני עליו ושלשה דינרים היה שוה חייב. כבר הורה מה שהזכרנו על קיום מה שנתפר' בשני דרכים אלו. והדרך הג' היא הפך הדרך הראשונה שיאמר הלוה שמשכנו היה שוה שני שקלים והיתה ההלואה שקל ויאמר המלוה שהמשכון שוה מה שהלוה עליו, משפטו שישבע המלוה שבועה בתורה על אבדתו של משכון ויתגלגל בשבועתו שדמי המשכון היו כדי ההלואה ויפטר. והדרך הד'. היא הפך השנית והיא שיהיה הדבר כדרכו ויאמר הלוה כי משכנו שוה שני שקלים ואמר המלוה כי היה שוה שקל ורביע כדי שיהיה רביעיתו על ההלואה נעשה מודה מקצת הטענה ללוה ומשפטו שישבע שבועה בתורה על אבדת המשכון וכמה היה שוה כמו שאמרו [שבועות מ"ג ע"א] סלע הלויתני עליו ושתים היה שוה והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתיך עליו וסלע היה שוה פטור, סלע הלויתיך עליו ושתים היה שוה והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתני עליו וחמשה דינרים היה שוה חייב וזה יורה על קיום מה שהזכרנו בשתי פנים האחרות. והדרך החמישי היא שיטעון המלוה כי המשכון שוה חצי שקל ונשאר לו על הלוה חצי שקל מהלואתו והלה אומר שמשכנו שוה שני שקלים משפטו שישבע המלוה שבועה בתורה על אבדת המשכון ויתגלגל בשבועתו שהמשכון שאבד אינו שוה יותר ממה שהלוה עליו וישבע הלוה שאין משכונו שוה יותר ממה שלוה עליו פירוש מפני שהלוה טוען על המלוה בשקל נשבע המלוה עליו והמלוה טען בחצי שקל על הלוה נשבע הלוה עליו על שרש המשנה האומרת המוציא מחברו עליו הראיה. והדרך הששית הוא שיהיה הדבר כדרכו והיה לו על המשכון שקל ואבד המשכון וטען המלוה שהמשכון היה שוה חצי שקל ונשאר לו עליו חצי שקל מהלואתו והלוה אומר אין אני יודע כמה היה משכונו שוה, משפטו שישבע המלוה שבועה בתורה על אבדת המשכון ויתגלגל בשבועתו שהמשכון שוה חצי שקל ויטול כל מה שהלוה על המשכון מן הלוה, וזה המשפט נלקח ממה שאמרו, [ב"ק קי"ח ע"א] גזלתיך והלויתני והפקדת אצלי ואיני יודע אם החזרתי לך ואם לאו חייב לשלם. הלא תראה כי הלוה מודה בהלואה שהיא שקל והוא אומר לא ידעתי (א"כ) [אם] משכוני שוה שקל ולא נשאר לך אצלי אלא חצי שקל, זה הוא באמת הלויתני ואיני יודע אם החזרתי לך ואם לאו שהוא חייב לשלם. והדרך הז' שיהא הדבר כדרכו וטען הלוה שמשכונו שוה שני שקלים והיתה ההלואה שקל והמלוה אומר לא אדע כמה היה המשכון שוה משפטו שישבע המלוה על אבדת המשכון שבועה בתורה ויגלגל בשבועתו שאינו יודע שהמשכון שוה פחות משקל והוא כדי ההלואה. והדרך השמינית. שתהא ההלואה שקל כמו שזכרנו ואבד המשכון ואמרו המלוה והלוה שניהם כי איני יודע כמה משפטו שישבע המלוה שבועה בתורה על אבדת המשכון ויגלגל בשבועתו כי אינו יודע שהמשכון שוה יותר משקל וישבע הלוה שבועת הסת כי אינו יודע שמשכונו שוה פחות משקל ויודה על קיום חיוב השבועה על מי שטען באבדת המשכון או הפקדון מה שאמרו, [ב"מ ל"ד ע"ב] אמר רב הונא משביעין אותו שבועה שאינה ברשותו מ"ט חיישינן שמא עיניו נתן בה. ועוד אמר רב נחמן [ב"ק ק"ז ע"ב] שלש שבועות משביעין אותו, שבועה שלא פשעתי בה שלא שלחתי בה יד שבועה שאינה ברשותי. ועל יחשוב החושב כי המחלוקת הנופלת בדמי המשכון שאבד בעצמן או הפקדון שאבד משפטם שישבע בעל משכון או בעל הפקדון ויטול ואינו כאשר חשב מפני שאין המשכון והפקדון ממה שנאמר עליהם נשבעים ונוטלים שהנשבעים ונוטלים ידועים ופקודים ויורה על דברינו מה שאמר בגמרא כשיאמר הלוה בשביל המשכון שאבד סלע הלויתני עליו ושתים היה שוה והמלוה אומר סלע הלויתיך עליו וסלע היה שוה פטור כבר בררו שהמלוה ישבע שבועת היסת ויפטר משבועת הלוה. והטוען בסלע היתר על ההלואה שטענת הלוה בו כדרכה עומדת. ואלו נתחייב הלוה שבועה היה נשבע ונוטל הסלע מן המלוה בחלק הראשון וסלע פחות רביע בחלק השני. ורבים טועים במשפט הזה מפני שמפרשים דברי רב אשי שלא כהוגן והוא מה שאמרו בגמרא [ב"מ ל"ה ע"א] רב אשי אמר זה נשבע וזה נשבע זה נשבע שבועה שאינה ברשותו וזה נשבע כמה היה שוה והכי קאמר מי נשבע תחלה מלוה נשבע תחילה שמא ישבע זה ויוציא הלה את הפקדון. פי' ענין שאמר רב אשי הוא שהלוה חייב שבועה מפני כי הוא מודה מקצת הטענה לדחות דברי המשיב על רב הונא האומ' משביעי' אותו שבועה שאינה ברשותו חיישינן שמא עיניו נתן בה. ויתכן הדבר על דברי רב הונא כדי שיהא זה נשבע וזה נשבע וידחה דברי המשיב על רב הונא ואומר אלא שקלוה רבנן מלוה ושדיוה אמלוה וזו תיובתא על רב הונא וזו השבועה שחייב בה רב אשי את הלוה כמו שאמרה אינו אלא כשאר הטענות. פי' כי המלוה טען על הלוה בשקל יתר ממה ששוה על משכונו והודה לו הלוה בדינר א' והוא חייב חצי שקל ולכן חייב שבועה מפני שהוא מודה מקצת הטענה על הידוע מדברי המשנה ויטול המלוה מה שהודה בו הלוה וישבע הלוה על השאר בגזרה כמו שארז"ל סלע הלויתיך עליו ושקל היה שוה והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתני עליו ושלשה דינרים היה שוה חייב וכזה הענין הם דברי רב אשי בלבד.
<h2>דף קיח.</h2>
ואם נחלקו המלוה והלוה על דמי המשכון אחר שאבד על האופן הנז' שהוא בו המלוה שומר שכר, נמצא חלוקם נוהג על שמנה דרכים. הדרך הא' כשתהיה ההלואה על המשכון שקל ואמר המלוה שהמשכון שאבד היה שוה חצי שקל ונשאר לו אצל הלוה חצי שקל ואמר הלוה כי המשכון שאבד היה שוה שקל כמו שהלוהו עליו משפטו שישבע המלוה שבועה בתורה על מה שטען מאבדת המשכון וישבע הלוה שבועת היסת שדמי המשכון היו כדי ההלואה ויפטר. והדרך הב' שיהיה הדבר כדרכו והמלוה יאמר שדמי המשכון דמי [חצי] שקל ואמר הלוה שדמי משכנו שקל פחות רביע משפטו שישבע המלוה שבועת בתורה על מה שטען מאבדת המשכון וישבע הלוה שבועה בתורה שאין משכנו שוה פחות ממה שזכר מפני שהוא מודה במקצת הטענה למלוה בהודאתו ברביע היתר שאמר המלוה כמו שאמרו חכמים [שבועות מ"ג ע"א] המלוה את חברו על המשכון ואמר לו סלע הלויתיך עליו ושקל היה שוה והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתני עליו וסלע היה שוה פטור. סלע הלויתיך עליו ושקל היה שוה והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתני עליו ושלשה דינרים היה שוה חייב. כבר הורה מה שהזכרנו על קיום מה שנתפר' בשני דרכים אלו. והדרך הג' היא הפך הדרך הראשונה שיאמר הלוה שמשכנו היה שוה שני שקלים והיתה ההלואה שקל ויאמר המלוה שהמשכון שוה מה שהלוה עליו, משפטו שישבע המלוה שבועה בתורה על אבדתו של משכון ויתגלגל בשבועתו שדמי המשכון היו כדי ההלואה ויפטר. והדרך הד'. היא הפך השנית והיא שיהיה הדבר כדרכו ויאמר הלוה כי משכנו שוה שני שקלים ואמר המלוה כי היה שוה שקל ורביע כדי שיהיה רביעיתו על ההלואה נעשה מודה מקצת הטענה ללוה ומשפטו שישבע שבועה בתורה על אבדת המשכון וכמה היה שוה כמו שאמרו [שבועות מ"ג ע"א] סלע הלויתני עליו ושתים היה שוה והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתיך עליו וסלע היה שוה פטור, סלע הלויתיך עליו ושתים היה שוה והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתני עליו וחמשה דינרים היה שוה חייב וזה יורה על קיום מה שהזכרנו בשתי פנים האחרות. והדרך החמישי היא שיטעון המלוה כי המשכון שוה חצי שקל ונשאר לו על הלוה חצי שקל מהלואתו והלה אומר שמשכנו שוה שני שקלים משפטו שישבע המלוה שבועה בתורה על אבדת המשכון ויתגלגל בשבועתו שהמשכון שאבד אינו שוה יותר ממה שהלוה עליו וישבע הלוה שאין משכונו שוה יותר ממה שלוה עליו פירוש מפני שהלוה טוען על המלוה בשקל נשבע המלוה עליו והמלוה טען בחצי שקל על הלוה נשבע הלוה עליו על שרש המשנה האומרת המוציא מחברו עליו הראיה. והדרך הששית הוא שיהיה הדבר כדרכו והיה לו על המשכון שקל ואבד המשכון וטען המלוה שהמשכון היה שוה חצי שקל ונשאר לו עליו חצי שקל מהלואתו והלוה אומר אין אני יודע כמה היה משכונו שוה, משפטו שישבע המלוה שבועה בתורה על אבדת המשכון ויתגלגל בשבועתו שהמשכון שוה חצי שקל ויטול כל מה שהלוה על המשכון מן הלוה, וזה המשפט נלקח ממה שאמרו, [ב"ק קי"ח ע"א] גזלתיך והלויתני והפקדת אצלי ואיני יודע אם החזרתי לך ואם לאו חייב לשלם. הלא תראה כי הלוה מודה בהלואה שהיא שקל והוא אומר לא ידעתי (א"כ) [אם] משכוני שוה שקל ולא נשאר לך אצלי אלא חצי שקל, זה הוא באמת הלויתני ואיני יודע אם החזרתי לך ואם לאו שהוא חייב לשלם. והדרך הז' שיהא הדבר כדרכו וטען הלוה שמשכונו שוה שני שקלים והיתה ההלואה שקל והמלוה אומר לא אדע כמה היה המשכון שוה משפטו שישבע המלוה על אבדת המשכון שבועה בתורה ויגלגל בשבועתו שאינו יודע שהמשכון שוה פחות משקל והוא כדי ההלואה. והדרך השמינית. שתהא ההלואה שקל כמו שזכרנו ואבד המשכון ואמרו המלוה והלוה שניהם כי איני יודע כמה משפטו שישבע המלוה שבועה בתורה על אבדת המשכון ויגלגל בשבועתו כי אינו יודע שהמשכון שוה יותר משקל וישבע הלוה שבועת הסת כי אינו יודע שמשכונו שוה פחות משקל ויודה על קיום חיוב השבועה על מי שטען באבדת המשכון או הפקדון מה שאמרו, [ב"מ ל"ד ע"ב] אמר רב הונא משביעין אותו שבועה שאינה ברשותו מ"ט חיישינן שמא עיניו נתן בה. ועוד אמר רב נחמן [ב"ק ק"ז ע"ב] שלש שבועות משביעין אותו, שבועה שלא פשעתי בה שלא שלחתי בה יד שבועה שאינה ברשותי. ועל יחשוב החושב כי המחלוקת הנופלת בדמי המשכון שאבד בעצמן או הפקדון שאבד משפטם שישבע בעל משכון או בעל הפקדון ויטול ואינו כאשר חשב מפני שאין המשכון והפקדון ממה שנאמר עליהם נשבעים ונוטלים שהנשבעים ונוטלים ידועים ופקודים ויורה על דברינו מה שאמר בגמרא כשיאמר הלוה בשביל המשכון שאבד סלע הלויתני עליו ושתים היה שוה והמלוה אומר סלע הלויתיך עליו וסלע היה שוה פטור כבר בררו שהמלוה ישבע שבועת היסת ויפטר משבועת הלוה. והטוען בסלע היתר על ההלואה שטענת הלוה בו כדרכה עומדת. ואלו נתחייב הלוה שבועה היה נשבע ונוטל הסלע מן המלוה בחלק הראשון וסלע פחות רביע בחלק השני. ורבים טועים במשפט הזה מפני שמפרשים דברי רב אשי שלא כהוגן והוא מה שאמרו בגמרא [ב"מ ל"ה ע"א] רב אשי אמר זה נשבע וזה נשבע זה נשבע שבועה שאינה ברשותו וזה נשבע כמה היה שוה והכי קאמר מי נשבע תחלה מלוה נשבע תחילה שמא ישבע זה ויוציא הלה את הפקדון. פי' ענין שאמר רב אשי הוא שהלוה חייב שבועה מפני כי הוא מודה מקצת הטענה לדחות דברי המשיב על רב הונא האומ' משביעי' אותו שבועה שאינה ברשותו חיישינן שמא עיניו נתן בה. ויתכן הדבר על דברי רב הונא כדי שיהא זה נשבע וזה נשבע וידחה דברי המשיב על רב הונא ואומר אלא שקלוה רבנן מלוה ושדיוה אמלוה וזו תיובתא על רב הונא וזו השבועה שחייב בה רב אשי את הלוה כמו שאמרה אינו אלא כשאר הטענות. פי' כי המלוה טען על הלוה בשקל יתר ממה ששוה על משכונו והודה לו הלוה בדינר א' והוא חייב חצי שקל ולכן חייב שבועה מפני שהוא מודה מקצת הטענה על הידוע מדברי המשנה ויטול המלוה מה שהודה בו הלוה וישבע הלוה על השאר בגזרה כמו שארז"ל סלע הלויתיך עליו ושקל היה שוה והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתני עליו ושלשה דינרים היה שוה חייב וכזה הענין הם דברי רב אשי בלבד.
